עזבון של תושב חוץ – חוות דעת בענין דין הזר

כאשר יורש של תושב חוץ מגיש בקשה למתן צו ירושה או בקשה למתן צו קיום צוואה בנוגע לרכוש  בישראל של נפטר, על המבקש לצרף למסמכי הבקשה חוות דעת בענין הדין הזר. סעיף 137 לחוק הירושה קובע: “על ירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו”. לכן, יש חובה להציג בפני בית המשפט באמצעות חוות הדעת את הדין המהותי שחל על עזבון הנפטר (הסמכות לדון בעזבון של תושב חוץ הינה בידי בית המשפט לענייני משפחה).

בהיותי בעל רשיון אמריקאי, ערכתי עשרות חוות דעת לאורך השנים בענייני עזבון של נפטר שמושבו היה באחת המדינות בארה”ב והשאיר אחריו רכוש בישראל.

מספר פעמים התבקשתי לערוך חוות דעת בנוגע לבקשה למתן צו ירושה ונוכחתי לראות כי המבקש / עורך הדין הניח כי חלוקת הירושה של הנפטר תהיה על פי הדין של מדינת ישראל. אמנם לגבי זכויות במקרקעין הדבר נכון כי על פי הדין ארה”ב חל הדין מקום המצאות נכס מקרקעין. אך לא כך לגבי זכויות שאינו במקרקעין כגון: כספים בחשבונות בנקים. במקרה זה הדין שחל הוא דין מושבו של המוריש. וכאן השוני – ארה”ב מורכבת מ-50 מדינות ולכל אחת יש את החוקים שלה בנוגע לחלוקת עזבון על פי דין.

הנה מספר דוגמאות:

במדינת ניו יורק, במצב שמוריש הותיר רק אשה ללא ילדים, האשה יורשת הכל – אין שאלה אם המוריש הניח הורים או אחים.

במספר מדינות יש ל-בת/בן זוג של מוריש/ה זכות קדימה בחלק מערך העזבון ללא קשר לזהות של יורשים אחרים.

הוראות ודרכי הסתלקות ו-וויתור על חלק מעזבון הינם שונים ממדינה למדינה. ככל שיש מי שמסתלק מעזבון רצוי שלשון כתב הסתלקות תתאים לדין מקום מושבו של המוריש.

לשמור זכויות

מהנדסים, אדריכלים, מעצבים, מתכנתים, מתורגמנים, כתבים טכניים, וכל עסק אחר המספק שירותים המבוססים על חומר שמוכן על פי הזמנה מלקוח כגון תוכניות, שרטוטים, יצירות, תוכנה, קוד מקור, וחומר כתוב אחר.לחזק תנאי תשלום בחוזה.
ראשית יש לסכם כל הזמנה והתקשרות במסמך בכתב שמפרט את תנאי ההתקשרות (מהות ההסכם, מועדים, ותנאי תשלום). העדר רישום של תנאי ההתקשרות חתום על ידי הצדדים הינו מתכון לבעיות.
יש לקבוע כתנאי בחוזה שזכות שימוש ו/או בעלות החומר שהוזמן יועבר למזמין רק לאחר תשלום מלוא התמורה בפועל. במידה ויש מחלוקת על התשלום בהמשך, המחלוקות גם תכלול את נושא זכויות יוצרים. המזמין מסתכן שהפרה של תנאי התשלום יחד עם שימוש בחומר יהווה גם הפרה של חוק זכות יוצרים. על פי החוק הנ”ל בית המשפט יכול לפסוק 100,000 ₪ על כל הפרה.
חוק זכויות יוצרים, תשס”ח – 2007, סעיף 56 (א): “הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים”.